נאום המנהלת הגב' זהבית גולדמן
תחילה בוכים – אברהם חלפי
תחילה בוכים
אחר כך הבכי מתאבן....
אחר כך זוכרים דבר אחד ויחיד:
את נפילת הבן.
ואין אומרים דבר,
או מדברים על הגשם ומה נשמע.
ועל משהו עוד. ועוד על משהו.
והאוזן בין כה לא תשמע.
ושותקים.
וקמים מן הכיסא. ויושבים. וקמים. ושוב.
ויודעים דבר אחד ויחיד:
לא ישוב.
אנחנו ניצבים היום דומם, זוכרים ומזכירים את חללי-מערכות ישראל ואת נפגעי-פעולות האיבה, שמסרו נפשם בעד הארץ הזו, שנפלו, כדי שאנחנו נוכל להמשיך ולחיות כאן.
כדי שאנחנו נוכל לבנות חיים לנו ולבנינו אחרינו.
אתם תשמעו כאן ספורים על אנשים צעירים, שבטרם בשלו – קמלו.
אתם תשמעו על אנשים כמונו וכמוכם, שאהבו את החיים, שביקשו לקטוף ולטעום מהם כמה שיותר, ושירת-חייהם באמצע נפסקה.
ולא רק חיילים, אלא גם אנשים צעירים, שעמסו תרמיל על שכם ויצאו לטיול הגדול. אנשים צעירים שסחפו את סביבתם בצחוק כובש כל, אנשים צעירים, שאהבו את העולם והעולם אהב אותם.
אנשים, שהיו מוכנים לתת מעצמם ככל שיידרש.
וזה הרי כל הסיפור, שהרי הטובים, הם אלה ההולכים בראש, וההולכים בראש – הם אלה הנופלים.
הנופלים שנפלו חלל , השאירו חלל.
בערב זה אנחנו זוכרים גם את אלפי נפגעי פעולות האיבה, שכל 'חטאם' היה, שרצו לחיות כיהודים במולדתם, ויד זדונה גדעה את חלומם.
מדינת ישראל תחגוג מחרתיים את יום-הולדתה ה69.
שישים ותשע שנים שבהן לא זכינו אפילו לרגע אחד של חסד ושל שקט.
אבל אנחנו, חרף כל האיומים וכל המתקפות, לא מוותרים, לא מתקפלים ולא אומרים נואש.
אנחנו חייבים הרבה מהרוח האיתנה הזו לבני-הנוער, הגדלים במדינת-ישראל ומודעים היטב לעובדה, שעדיין לא הגענו אל אותה המנוחה ואל הנחלה.
בני-הנוער הגדלים כאן מודעים לגודל הקורבן, ובכ"ז בכל דור מחדש, מוכנים באחת גם להגן על המולדת בכל עת, וגם לבנות את המולדת בכל התחומים האפשריים.
את החוב הגדול ביותר אנחנו חייבים לכם, משפחות הנופלים.
לכם האימהות והאבות, האחים והאחיות, הסבים והסבתות, נשים ובעלים ששכלתם את יקיריכם והקרבתם את היקר לכם מכל, כדי, שהמדינה הזו תמשיך להתקיים.
אנחנו ניצבים היום הלומי - כאב מול "שדרת-הנופלים" שלנו, שהאחרון שבהם הוא דניאל פומרנץ זכרו לברכה, שנפל במבצע 'צוק איתן'. עלם חמודות, אוהב אדם ואוהב חיים, שכל חפצו היה להגן על המולדת ולבנות אותה ואת חייו בתוכה.
ביום הזה, עלינו לזכור אותם, אחד אחד, לזכור ולשמור שקורבנם לא יהיה לשווא,
והיום יותר מתמיד אנחנו צריכים לשמור על האדמה הזו, לבנות בה בית, לטעת עץ, להעמיק שורשים, ואולי הדבר החשוב ביותר לזכרם ולכבודם: להקים כאן חברה מגובשת, מלוכדת, ואיתנה מבחינה מוסרית.
אולי רק כך נהיה ראויים לקורבנם.
יהי זכרם ברוך.
See More